ע"פ 2831/95 - הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל 

הסתה לגזענות, מהו "דבר"?

מדברי השופט מצא:
היסוד העובדתי הנדרש ע"פ סעיף 144(ב)א לחוק הוא "המפרסם (מעשה) דבר (נסיבה)" 
בכל אמצעי חזותי או שמיעתי. 
ה"דבר" אינו חייב להיות מפרי עטו של המפרסם וגם פרסום בעל-פה שהוא בבחינת חזרה על דבריו של אחר, 
אף הם ממלאים את היסוד העובדתי של העבירה. מצא מקבל את עמדת המדינה,
לפיה מטרת החוק היא לא בעצם הפרסום כמו במטרת הפרסום ובכוונת המפרסם – להסית לגזענות. 
מצא מסווג את העבירה כ"עבירת כוונה", 
ומכאן שאין צורך לעסוק בשאלה העובדתית של פרטי הפרסום. מצא שלל את מבחן הוודאות הקרובה של פגיעה
בשלום הציבור בהקשר להסתה לגזענות. מצא מבכר את המבחן ההסתברותי בהקשר לעבירת ההסתה. 

מדברי השופט ברק:
מחלוקת בעניין 'דבר': ברק מתייחס לדברי מצא, לפיהם מרכז הכובד של העבירה אינו בעצם הפרסום, 
ואף לא בתוכנו של ה'דבר', אלא ב"מטרתו הפסולה של המפרסם" ומכאן נטייתו למסקנה שכל פרסום,
 גם אם תוכנו תמים, ובו עצמו אין משום הסתה לגזענות, עשוי להיות "דבר". לכך אין ברק מסכים, 
וקובע שהדבר עצמו חייב לכלול בחובו הסתה מפורשת לגזענות ואין להסתפק בכוונת המפרסם, 
זאת כדי להימנע ממצב של ענישה על דברים שבלב ופגיעה בחופש הביטוי. 
יש לאפשר חופש ביטוי גם בתחום הגזענות, כשהפגיעה בחופש זה חייבת להיות מידתית וראויה.