דנ"פ 1789/98 מ"י נ' כהנא.

העובדות: במהלך מסע בחירות לכנסת הפיץ המשיב כרוז ובו קריאה להפציץ את אום אל פאחם.
 הוא הועמד לדין באשמת המרדה. בד"נ ידונו בשאלה – מהם הערכים המוגנים בסעיף 136 לחוה"ע, 
ושאלת קיום מבחן הסתברותי בסעיפים 133, 134 (ג). 

בד"נ יש הרשעה – 5 שופטים מרשיעים הם: אור, לוין, מצא, דורנר, קדמי.
הפסיקה: מחלוקת 1 – "המרדה" – דעת רוב: לא רק פגיעה בסדרי הממשל אלא גם גרימת מדנים בין חלקי 
אוכלוסיה. 
סעיף 136(4)- הערך היא לכידות חברתית.
סעיף 133, 134 על הפגיעה להיות בעלת עוצמה ושיהיה בה פוטנציאל לשנאה בין חלקי האוכלוסייה
 ולא בין פרט אחד לאחר.
דעת מיעוט: חושבים שעבירת ההמרדה מוגבלת לסיכון סדרי הממשלה והמשפט והערך המוגן היא 
מניעת פגיעה ביציבות המשטר- וזה עולה עם תפיסת הדמוקרטיה.
מחלוקת 2 – "שיש בו כדי": דעת רוב: אור, לוין – מבחן הודאות הקרובה - ראוי לאזן את הפגיעה בחופש 
הביטוי לאור הגדרת ההמרדה שכוללת גם פגיעה שאין בעקבותיה אלימות מיידית.
ברק + טירקל – מבחן מקל של אפשרות סבירה או ממשית,
 אך מצטרפים לדעת אור- ודאות קרובה (בגלל הגדרת ה"המרדה")..
מצא, דורנר, קדמי – אין לבצע מבחן הסתברותי לעבירות שהן לא תוצאתיות: זו הערכה שמתאימה   למשפט
 חוקתי/מנהלי. - אי אפשר להוכיח מבחן  הסתברותי.