לארגונים קל לוותר על לימודים של העובדים וזה מובן לאור המצב הכלכלי, אבל השקעה בהשכלה גבוהה דווקא עכשיו יכולה להוביל למקומות טובים ולא מומלץ לחתוך בגזרה הזאת
ד"ר עדנה רבנו
מגפת הקורונה הובילה לשינויים מידיים בשגרת העבודה – עבודה מרחוק (מהבית), עבודה בקפסולות, שינוי מרחבי עבודה שיאפשרו ריחוק של שני מטרים ועוד. לאחרונה מסתבר כי חלים שינויי המשך ברבדים נוספים בארגון, כאלו שאינם קשורים בהחלטת הרשויות, למשל בנושא ההכשרות הארגוניות. ארגונים רבים ביטלו לעובדיהם הכשרות וכן לימודים לתארים מתקדמים על חשבון הארגון.
מצד אחד, אפשר להבין את הארגונים: חלקם מצוי במלחמת הישרדות כלכלית ועסוק בעשיה חיונית בלבד. לימודים הם לא חובה, זו זכות יתר, ולכן בהסתכלות על התקציב זה מקום נוח לקיצוץ. כמו כן, את ערכם של הלימודים להשגת יעדי הארגון, קשה לאמוד בכסף במידי, אבל את התוספת בשכר שיבקשו אלו שסיימו את התואר חשים היטב מהשקל הראשון. אם ההחזר על ההשקעה לא ברור ומוחלט במונחים כלכליים, ארגונים מטילים ספק בצורך ללמוד, בטח בתקופת משבר. בנוסף, עקב הנחיות הקורונה, חלק מהארגונים נמצאים במצבת חסר של עובדים ולכן נמנעים מעידוד חיסורים לצורך לימודים כדי שלא תפגע התפוקה. קיים גם חשש אמיתי כי עובדים שהשקיעו בהם לימודים על חשבון הארגון, לא יישארו מספיק זמן כדי שהארגון ייהנה מפירות השקעתו, בעיקר בתעשיות אשר בהן עודף ביקוש לעובדים גם בתקופת המשבר (כגון היי-טק, פארמה, שרותי בריאות ועוד).
למרות הטיעונים ההגיוניים הללו, חשוב להסביר מדוע בכל זאת כדאי להשקיע בהשכלה גבוהה תמיד וגם בעתות משבר (בתלות במאפייני העובד ובתפקידו).
